רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק ל
וְאֵלַמּוֹת. אַרְבּוֹ״ץ בְּלַעַ״ז:
סָבִיב סָבִיב. הַכּוֹתֶל הָיָה עָשׂוּי אוּלַמִּים אוּלַמִּים, נִכְנָסִים בְּעָבְיוֹ; וְאֵלַמּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בִּפְנִים (ס״א לְמַעְלָה מֵהַתָּאִים כִּי הַתָּאִים הָיוּ מִבִּפְנִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי, שֶׁהֲרֵי אוּלָם הַשַּׁעַר הָיָה בּוֹלֵט אֶל הַחִיצוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ הַתָּאִים וְהָאוּלָם פּוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד לִהְיוֹת פִּתְחֵי הַתָּאִים נִפְתָּחִים לְתוֹךְ הָאוּלָם, שֶׁהֲרֵי הִשְׁוָה הָעִנְיָן כָּל מִדּוֹת הַשְּׁעָרִים הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִים, וְלֹא חָלַק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בְּלִיטַת הָאוּלָמוֹת) (כִּי הַתָּאִים הָיוּ מִבַּחוּץ, וְשִׁשָּׁה תָּאִים וְכָתְלֵיהֶם וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁל רֹחַב הַשַּׁעַר עוֹלִים לִשְׁמוֹנִים וְאַחַת (לתשעים ואחת כצ״ל צ״ה) אַמָּה, וְכָל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי אֵינוֹ אֶלָּא מֵאָה עַל מֵאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן סא״א):