רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק א
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. אֵיזוֹהִי שָׁנָה שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהּ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יוֹבֵל (ערכין יב.), שֶׁחָרַב הַבַּיִת בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ בַּיּוֹבֵל – שֶׁהִתְחִיל בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ – וּלְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רָאוּי הַיּוֹבֵל לִהְיוֹת, וְהִיא שְׁנַת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לְגָלוּת יְכָנְיָה (מלכים ב כד:טו); שֶׁגָּלָה בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ בַּיּוֹבֵל: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ – מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַד שְׁלֹשִׁים וְאַחַת (מלכים ב כג:א,ג), וִיהוֹיָקִים – אַחַת עֶשְׂרֵה (מלכים ב כג:לו):
יַד ה׳. חֹזֶק תָּקְפּוֹ, לְהוֹלִיכֵנִי עַל כָּרְחִי:
וַיָּבֵא אוֹתִי שָׁמָּה. אֶל הָעִיר הַהֻכְּתָה, הִיא יְרוּשָׁלַיִם; אוֹתָהּ שָׁנָה הֶרְאָהוּ בִּנְיַן הַבַּיִת לֶעָתִיד לָבֹא: