רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לח · פסוק יז
הַאַתָּה הוּא. בְּאוֹתָן הַיָּמִים יֹאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַאַתָּה הוּא אוֹתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה, שֶׁאַף הוּא נִתְנַבֵּא עַל מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג: ״וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְגוֹ׳״ (זכריה יד:ב). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין יז.): אֶלְדָּד וּמֵידָד הֵם נִתְנַבְּאוּ עָלָיו, וְזֶהוּ שָׁנִים הָאָמוּר כָּאן: אַל תִּיקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם (בפת״ח), שְׁנֵי נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ נְבוּאָה אַחַת בְּפֶרֶק אֶחָד (אֲבָל לֹא בְּסִגְנוֹן אֶחָד):