רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לח · פסוק ח
מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד. מִיָּמִים רַבִּים שֶׁחָטָאתָ לִי, תִּפָּקֵד עַתָּה לְפָנַי, לִזְכּוֹר עֲוֹנוֹתֶיךָ וּלְהָשִׁיב גְּמוּלְךָ, וַאֲשִׂיאֲךָ בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים לָבוֹא אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב, שֶׁשָּׁבוּ יוֹשְׁבֶיהָ מִן הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר גָּלוּ שָׁם עַל יְדֵי חֶרֶב הָאוֹיֵב:
אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד. זֶה שָׁנִים רַבּוֹת; וְסָמוּךְ לְבוֹאֲךָ עֲלֵיהֶם, חָזְרוּ:
וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה. וְהָיָה לְךָ לָשׂוּם עַל לֵב שֶׁהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְהַמּוֹצִיאָהּ מִן הָעַמִּים לֹא יַעַזְבֶנָּה בְּיָדְךָ: