רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לח · פסוק ד
וְשׁוֹבַבְתִּיךָ. אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ שׁוֹבָב, אַנְבוֹ״יִישִׁיר בְּלַעַ״ז. כָּל הַהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ נִקְרָא שׁוֹבָב, כְּמוֹ (ישעיהו נז:יז) ״וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ״:
וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ. דֶּרֶךְ חַיָּה לְהוֹצִיאָהּ בְּחַחִים שֶׁבִּלְחָיֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לָצֵאת; גַּם אֲנִי אֶתֵּן בְּלִבְּךָ הִרְהוּרִין וְיֵצֶר, הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתְךָ מֵאַרְצְךָ לָבֹא עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: