רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לז · פסוק ו
וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְגוֹ׳. וּבְסֵפֶר אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר ״עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי״ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ״וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסוֹכְכֵנִי״ (איוב י:יא)! אֶלָּא לְמָה הָיוּ אֵלּוּ דוֹמִים? לְאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ, שֶׁמַּה שֶּׁפָּשַׁט אַחֲרוֹן לוֹבֵשׁ רִאשׁוֹן; אֲבָל בִּתְחִלַּת בְּרִיַּת הַוָּלָד, עוֹר וּבָשָׂר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲצָמוֹת וְגִידִים (בראשית רבה יד:ה):
וְקָרַמְתִּי. לְשׁוֹן קְרוּם, אִיקְרוֹטִיי״רְיָיא בְּלַעַ״ז: