רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לז · פסוק א
הָיְתָה עָלַי יַד ה׳ וַיּוֹצִיאֵנִי בְרוּחַ ה׳ וגו׳. יַד ה׳ – כָּל יַד ה׳ שֶׁבַּנְּבוּאָה לְשׁוֹן כְּפִיָּה הוּא, שֶׁהָיְתָה הָרוּחַ כּוֹפָה אוֹתוֹ לֵילֵךְ כְּמִשְׁתַּגֵּעַ אֶל מָקוֹם שֶׁהָרוּחַ חָפֵץ:
וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לִפְנֵי הַקֵּץ, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ (דברי הימים א ז:כא), כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (סנהדרין צב:):