רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לא · פסוק טו
בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה. כְּשֶׁהִשְׁפַּלְתִּי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּיַד אוֹיְבוֹ:
הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו. אֲבֵלִים רַבִּים, שֶׁהָיוּ סְמוּכִין עָלָיו:
כִּסֵּיתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם. כִּסֵּיתִי בִּשְׁבִילוֹ אֶת תְּהוֹם שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַשְׁקוֹתוֹ וּלְגַדְּלוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה תְּהוֹם רוֹמְמַתְהוּ; אוֹתוֹ הַיּוֹם כִּסִּיתִיו, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה וִיכַבֶּה אֶת תְּבֵעָרָתוֹ; כְּלוֹמַר: הֶחֱלַטְתִּי אֶת עוֹזְרָיו:
וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ. שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ (יחזקאל לא:ד):
וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים. שֶׁהָיוּ מַאֲרִיכִין פְּאֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה וַתֶּאֱרַכְנָה פְאֹרוֹתָיו מִמַּיִם רַבִּים:
וָאַקְדִּיר. בִּשְׁבִילוֹ לְבָנוֹן:
וָאַקְדִּיר. לְשׁוֹן שַׁחֲרוּת:
וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה. שֶׁהָיוּ תְּעָלוֹתָיו שְׁלוּחִין אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (יחזקאל לא:ד):
עָלָיו עֻלְפֶּה. בִּשְׁבִילוֹ פָּסַק לִחְלוּחָם, כְּאָדָם שֶׁמִּתְעַלֵּף וְרוּחוֹ פּוֹרַחַת; פשמי״ר בְּלַעַ״ז: