רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ל
פסוק ב
הָהּ. כְּמוֹ אֲהָהּ; הָהּ לַיּוֹם הֶעָתִיד לָבֹא עַל אוֹתָן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
פסוק ג
עֵת גּוֹיִם. ״עִידָּן תְּבַר עַמְמַיָּא״ (תרגום יונתן):
פסוק ד
וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ. לְשׁוֹן רַעַד; כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ מַפֶּלֶת מִצְרַיִם, יֶחֶרְדוּ לְנַפְשָׁם, פֶּן יַעֲלֶה מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיהֶם:
פסוק ה
וְכָל הָעֶרֶב. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְכָל סוּמְכָוָותָא״, כָּל הָעוֹרְבִים עֲרוּבַת מִצְרַיִם; גרנסי״אה בְּלַעַ״ז:
אֶרֶץ הַבְּרִית. כּוֹרְתֵי בְרִית לְמִצְרַיִם, לַעֲזוֹר לָהּ:
פסוק ח
בְּתִתִּי אֵשׁ. חֲמָתִי כָּאֵשׁ:
פסוק ט
מַלְאָכִים מִלְּפָנַי. גְּדוּדֵי גַּיָּסוֹת הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי, בְּשַׁיָּרוֹת רַבּוֹת, לְהַחֲרִיד אֶת כּוּשׁ הַיּוֹשֶׁבֶת בֶּטַח:
בַּצִּים. כְּמוֹ ״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״ (במדבר כד:כד), וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״בְּלִגְיוֹנִין״:
פסוק יב
וְנָתַתִּי יְאֹרִים. אֶרֶץ הַיְאוֹרִים, הִיא מִצְרַיִם:
וּמָכַרְתִּי. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וְאֶמְסַר״:
פסוק יד
וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּנֹא. ״אֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָ״ (תרגום יונתן):
פסוק טז
לְהִבָּקֵעַ. חוֹמָתָהּ תִּבָּקֵעַ:
צָרֵי יוֹמָם. צָרִים יָבוֹאוּ עָלֶיהָ יוֹם יוֹם:
פסוק יז
וְהֵנָּה בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה. שְׁתֵּיהֶן הַמְּדִינוֹת אָוֶן וּפִיבֶסֶת:
פסוק יח
חָשַׂךְ הַיּוֹם. יִמָּנַע הָאוֹר:
עָנָן יְכַסֶּנָּה. צָרָה תָּבֹא עָלֶיהָ, וּתְכַסֶּנָּה וְתֶחְשָׁךְ כְּיוֹם כִּסּוּי הֶעָנָן:
וּבְנוֹתֶיהָ. ״וְכַפְרָנָהָא״ (תרגום יונתן):
פסוק כא
אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי. כְּבָר פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנָּתַתִּי חֵילוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יִרְמְיָה (ירמיהו מו:ב) ״לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה בְּכַרְכְּמִישׁ עַל נְהַר פְּרָת אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְנֶצַּר וְגוֹמֵר״:
וְהִנֵּה לֹא חֻבָּשָׁה. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר מְלָכִים בְּסוֹפוֹ (מלכים ב כד:ז): ״וְלֹא יָסַף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנְּהַר פְּרָת עַד נַחַל מִצְרַיִם״, וּבְסִגְנוֹן זֶה נִתְנַבֵּא יִרְמְיָה גַּם הוּא עַל אוֹתָהּ הַמַּכָּה, בִּלְשׁוֹן רְפוּאָה אֵין לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו מו:יא): ״עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרַיִם לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפוּאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ״:
לֹא חֻבָּשָׁה. לְשׁוֹן קְשִׁירָה, שֶׁקּוֹשְׁרִין עֶצֶם הַנִּשְׁבָּר:
לָשׂוּם חִתּוּל. מַעֲשֵׂה בְּגָדִים וּרְטִיָּה, כְּמוֹ ״וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ״ (יחזקאל טז:ד):
לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב. שֶׁיְּהֵא לוֹ עוֹד כֹּחַ לְהִלָּחֵם:
פסוק כב
וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעֹתָיו. אֶשְׁבּוֹר אֶת הַשֵּׁנִית, וְתִהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן שְׁבוּרוֹת; כְּלוֹמַר: כְּבָר לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִצַּד הָאֶחָד, עוֹד אֶמְסוֹר לוֹ יֶתֶר הַמַּלְכוּת כֻּלּוֹ:
פסוק כד
וְחִזַּקְתִּי. לְשׁוֹן חוֹזֶק:
פסוק כה
וְהַחֲזַקְתִּי. לְשׁוֹן אֲחִיזָה, שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ לִסְמִיכָה שֶׁלֹּא תִּפֹּל; וְסוֹפוֹ יוֹכִיחַ: וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה, שֶׁאֵינוֹ אוֹחֵז בָּהֶן: