רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כט · פסוק ז
בְּתָפְשָׂם בְּךָ בְכַפְּךָ. בַּכַּף קְרִי, כְּאָדָם הַמְהַלֵּךְ וְנִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ:
תֵּרוֹץ. תֵּרָצֵץ:
וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף. כְּתֵפֵיהֶם, כְּאָדָם הַנִּסְמָךְ עַל קָנֶה, וְנִשְׁבָּר, וְהָאָדָם נוֹפֵל עָלָיו וְהַקְּרוּמִיּוֹת נִכְנָסוֹת לוֹ בִּכְתֵיפָיו:
וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם. מֵאַחַר שֶׁתִּשָּׁבֵר, יִצְטָרְכוּ לְחַזֵּק אֶת מָתְנֵיהֶם וְלַעֲמֹד עֲלֵיהֶם; וַהֲרֵי אַתָּה כְּאָדָם שֶׁחֲבֵירוֹ נִשְׁעָן עָלָיו וְהוּא חַלָּשׁ, וְאוֹמֵר לוֹ: הִתְחַזֵּק עַל מָתְנֶיךָ, כִּי לֹא תִסְמֹךְ עוֹד עָלַי. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְלָא תְהֵא לְהוֹן לְבֵית סוּמְכְוָון״. וְיֵשׁ מַחֲלִיפִין וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם לוֹ הִמְעַדְתָּ, וְאֵינִי רוֹאֶה אֶת דִּבְרֵיהֶן. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם מַעֲמַד רַגְלַיִם, כָּמוֹנִי: