רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כח · פסוק כד
וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁנִּבָּא עַל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּפְלִשְׁתִּים וֶאֱדוֹם וְצוֹר וְצִידוֹן, שֶׁהֵם שְׁכֵינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֶּחְרְבוּ, וּמֵאַחַר שֶׁיֹּאבְדוּ כֻּלָּן לֹא יִהְיֶה סִלּוֹן וְקוֹץ לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל סְבִיבוֹתָם, שֶׁיַּכְאִיבֵם וְשֶׁיָּרַע לָהֶם:
סִלּוֹן. מִין קַמְשׁוֹנִים וְחוֹחִים הוּא:
מַמְאִיר. עִנְיַן הַכְאָבָה, כְּמוֹ ״צָרַעַת מַמְאֶרֶת״ (ויקרא יג:נא), פוניינ״ט בְּלַעַ״ז:
הַשָּׁאטִים אוֹתָם. הַבּוֹזִים אוֹתָם: