רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כח · פסוק טז
מָלוּ. כְּמוֹ מָלְאוּ:
וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים. גָּרַמְתָּ שֶׁאֶמְחֶה אוֹתְךָ, שֶׁלֹּא תִצְדַּק עוֹד בְּבִנְיַן בֵּיתִי (ראה רש״י לעיל יד):
וָאַבֶּדְךָ. כְּמוֹ וָאֲאַבֶּדְךָ:
מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ. שֶׁלֹּא תִּטּוֹל חֵלֶק עִם הַצַּדִּיקִים; וְרַבּוֹתֵינוּ בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בבא בתרא עה.) דָּרְשׁוּ הָעִנְיָן הַזֶּה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְכָךְ אָמַר הַנָּבִיא לְחִירָם: מָה נִתְגָּאִיתָ בְּרְקִיעֶיךָ? שֶׁמָּא בְּגַן עֵדֶן הָיִיתָ (יחזקאל כח:יג), כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כָּל אֶבֶן יְקָרָה וְגוֹ׳? כִּי כָּל הַחוּפּוֹת הָאֵלֶּה עָשִׂיתִי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּפְחוּתָה שֶׁבְּכֻלָּן זָהָב, שֶׁהִיא מְנוּיָה אַחֲרוֹן (יחזקאל כח:יג). מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וְגוֹ׳ – בְּזֹאת הִשְׁוֵיתִיךָ לוֹ, וְלֹא בְּאַחֶרֶת, וּבְךָ נִסְתַּכַּלְתִּי וּבָרָאתִי תּוּפִּים וּנְקָבִים בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן (בבא בתרא עה.). אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח – שֶׁמָּא אַתָּה כְּאוֹתוֹ כְּרוּב שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּמִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ כֻּלּוֹ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם? וְשֶׁמָּא נְתַתִּיךָ לִהְיוֹת בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ?