רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כד · פסוק ג
שְׁפֹת הַסִּיר. עַל פִּי הַכִּירָה בִּמְקוֹם מוֹשָׁבָהּ; הִיא קְרוּיָה ׳שְׁפִיתָה׳ בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת לח:): מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵירוֹת; וְעוֹד שָׁנִינוּ (ביצה לד.): אֶחָד שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵירָה וְאֶחָד נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מַיִם וְאֶחָד נוֹתֵן לְתוֹכָהּ תַּבְלִין; לָמַדְנוּ שֶׁהַשְּׁפִיתָה הִיא הוֹשָׁבָתָהּ עַל פִּי הַכִּירָה, עַד שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לְתוֹכָהּ כְּלוּם. וְהַדּוּגְמָא זוֹ עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁאֲמַרְתֶּם עָלֶיהָ ״הִיא הַסִּיר״ (יחזקאל יא:ג) – עַתָּה בָּא הָעֵת שֶׁתִּהְיֶה לְסִיר וְאַתֶּם בְּתוֹכָהּ לְבָשָׂר (יחזקאל יא:ד), בָּא נְבוּכַדְנֶצַּר וְיִתְּנֶנָּה עַל הָאוּר. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן שִׂימָה:
וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם. הֵם צָרְכֵי הַמָּצוֹר, יְצֹק כְּמוֹ ״שְׁפוֹךְ״ (שופטים ו:כ):