רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק לו
אָפִיחַ עָלָיִךְ. לְשׁוֹן נְפִיחַת אֵשׁ בְּמַפּוּחַ:
אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים. מַנְהִיגִין עַצְמָן בְּשִׁגָּעוֹן לְחַבֵּל וּלְהַשְׁחִית:
חָרָשֵׁי מַשְׁחִית. ״אוּמָנִין לְקַטְלָא״ (זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁפֵּרַשְׁתִּי פָּרָשָׁה זוֹ כַּאֲשֶׁר כָּתוּב לְמַעְלָה עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה בְּשִׁנּוּי לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּהּ שֶׁאֵין הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶלָּא עַל הַחֶרֶב), לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים וְגוֹ׳, הָשֵׁב אֶל תַּעְרָהּ וְגוֹ׳, אָפִיחַ עָלַיִךְ וְגוֹ׳ אֵינוֹ נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה אֶלָּא עַל מַתֶּכֶת, וְכֵן חָרָשֵׁי מַשְׁחִית. וְנִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁעַל נְבוּכַדְנֶאצַּר נֶאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ, וְכֵן מַשְׁמַע (לג) הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל חֶרְפָּתָם, כְּלוֹמַר (שֶׁחֶרְפָּתִי, שֶׁמְּחָרְפִים הָיוּ) עַל נְבוּכַדְנְצַר (בִּשְׁבִיל נְבוּכַדְנֶצַּר) שֶׁבְּנֵי עַמּוֹן מְחָרְפִים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁהֶחֱרִיבָם נְבוּכַדְנֶצַּר:
חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה. חֶרֶב נְבוּכַדְנֶצַּר הַכְּפוּלָה לָצֵאת בִּשְׁנֵי הַדְּרָכִים, עַל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן, כְּמוֹ בַּפָּרָשָׁה הָעֶלְיוֹנָה (לעיל כג). הֲרֵי פֻּרְעָנוּת לִבְנֵי עַמּוֹן:
לד בַּחֲזוֹת לְךָ שָׁוְא בִּקְסָם לְךָ כָּזָב. אַתָּה סָבוּר כִּי עַל יְדֵי קְסָמֶיךָ שֶׁל הֶבֶל וְשָׁוְא וְכָזָב אַתָּה מַצְלִיחַ, שֶׁחַרְבְּךָ נְתוּנָה אֶל צַוְּארֵי חֲלָלִים הָרְשָׁעִים שֶׁבָּא יוֹמָם בִּגְזֵרָה מִלְּפָנַי, בְּעֵת תַּשְׁלוּם אֶת קִצָּם:
לה הָשֵׁב אֶל תַּעְרָהּ. כְּלוֹמַר, הָעֵת יָבֹא שֶׁתָּשׁוּב אֶל תַּעְרָהּ וְתְקַבֵּל הַחֶרֶב פּוּרְעָנוּתָהּ מִיַּד מַלְכֵי מָדַי, וְאָז אָפִיחַ עָלַיִךְ בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְתִהְיֶה נְתוּנָה בְּיַד נַפָּחִים שׁוֹטִים שֶׁהֵם חָרָשֵׁי מַשְׁחִית שֶׁיָּבוֹאוּ לְחַדֶּדְךָ וּלְמוֹרְטֶךָ כַּאֲשֶׁר מֵאָז וְיַשְׁחִיתוּךָ: