רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק לב
עַוָּה עַוָּה. לְשׁוֹן ״עִי הַשָּׂדֶה״ (מיכה א:ו), לְשׁוֹן חֻרְבָּה אַחַר חֻרְבָּה; פְּעָמִים וְשָׁלֹשׁ אֲשִׂימֶנָּה: כְּבָר נִטְּלָה מִיכָנְיָה וְנִתְּנָה לְצִדְקִיָּה (מלכים ב כד:ח-יז), וּמִצִּדְקִיָּה תִּנָּתֵן לִגְדַלְיָה (מלכים ב כה:א-כב), הֲרֵי שְׁתַּיִם. וּמְנַחֵם חִבֵּר עַוָּה עִם ״עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה״ (אסתר א:טז); ״הֶעֱוִינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ״ (תהלים קו:ו):
גַּם זֹאת לֹא הָיָה. גַּם לִגְדַלְיָה לֹא תִתְקַיֵּם, עַד בֹּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה (מלכים ב כה:כה-כו):
אֲשֶׁר לוֹ הַמִּשְׁפָּט. אֲשֶׁר עָלָיו שַׂמְתִּי לְהִפָּרַע נִקְמָתִי וּמִשְׁפָּטִי:
וּנְתַתִּיו. בְּיָדוֹ: