רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק כו
אֵם הַדֶּרֶךְ. קַארְפוּ״ר בְּלַעַ״ז:
קִלְקַל בַּחִצִּים. לִיהֵט בְּלַהַט חִצִּים; זָרַק חֵץ כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהִיא פּוֹנָה מֵאֵלֶיהָ לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל, וְלִמְקוֹם שֶׁהִיא פּוֹנָה – הוּא הַגּוֹרָל:
קִלְקַל בַּחִצִּים. חִבְּרוֹ מְנַחֵם עִם ״נְחֹשֶׁת קָלָל״ (יחזקאל א:ז) וְהוּא ״לֹא פָנִים קִלְקַל״ (קהלת י:י). וְיֵשׁ מַשְׁמָע קִלְקַל – לְשׁוֹן קִלְקוּל, כְּמוֹ ״וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ״ (ירמיה ד:כד); וְיֵשׁ לוֹעֲזִים קִלְקַל טְרָאאִי״ט בְּלַעַ״ז, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן קִלְקַל בַּחִצִּים: ״קְשִׁית בְּגִירְרְיָא״:
שָׁאַל בַּתְּרָפִים. דְּמוּת שֶׁמְּדַבֵּר בִּמְכַשְּׁפוּת; וְיֵשׁ שָׁעָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת, שֶׁאִם עוֹשֵׂהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, יֵשׁ בּוֹ דִּבּוּר לְעוֹלָם:
רָאָה בַּכָּבֵד. יֵשׁ בְּקִיאִים קוֹסְמִים בַּכָּבֵד: