רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כ · פסוק כו
וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם. אוֹתָם מַתָּנוֹת שֶׁחָקַקְתִּי לָהֶם, לְקַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר (שמות יג:ב), מְסַרְתִּים בְּיַד יִצְרָם לְהַעֲבִירָם, לְאוֹתָם בְּכוֹרוֹת, לַמּוֹלֶךְ (ויקרא יח:כא); הֲרֵי: חֻקִּים לֹא טוֹבִים:
לְמַעַן אֲשִׁמֵּם. אֲשִׂימֵם וְאַחֲרִיב אוֹתָם, אֲשִׁמֵּם לְשׁוֹן ״שְׁמָמָה״ (יחזקאל ו:יד); וְהַמְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן ״אַשְׁמָה״ (ויקרא כב:טז) טוֹעֶה הוּא, שֶׁהָאָלֶ״ף אֵינָהּ מִשָּׁרְשֵׁי הַתֵּיבָה:
אֲשֶׁר יֵדְעוּ. כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיהֶם הָרָעָה: