רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יג
פסוק ג
הַנְּבָלִים. הַשּׁוֹטִים:
רוּחָם. כְּמוֹ רְצוֹנָם:
פסוק ד
כְּשׁוּעָלִים בָּחֳרָבוֹת. כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם עַל פֶּרֶץ הַחוּרְבָּה, בּוֹרֵחַ הַשּׁוּעָל עַל דֶּרֶךְ פֶּרֶץ אַחֶרֶת, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְהִלָּחֵם:
פסוק ה
לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצוֹת. לֹא עֲשִׂיתֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁתּוּכְלוּ לְעַכֵּב אֶת הָרָעָה מִלָּבֹא:
פסוק ו
חָזוּ. לְשׁוֹן נְבוּאָה:
וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר. וְאֵיךְ סְבוּרִים לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם? לְשׁוֹן תּוֹחֶלֶת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִיקְוִוירִירַ״ט בְּלַעַ״ז; לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן הַמְתָּנָה:
פסוק י
וְהוּא בּוֹנֶה חַיִץ. וְהִנֵּה עַמִּי כְּבוֹנִים בִּנְיַן מְחִיצָּה, וְהַנְּבִיאִים טָחִים אוֹתוֹ תָּפֵל – קַרְקַע הַדּוֹמֶה לְסִיד, וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם לִפְנֵי הַגְּשָׁמִים:
תָּפֵל. אוֹטוֹמְנָ״ץ בְּלַעַ״ז, וְיֵ״שׁ אוֹמְרִים בְּלַאשְׁטְנִיְיָ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק יא
וְאַתֵּנָה. כְּמוֹ וְאֶתֵּן:
אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ. אַבְנֵי בָּרָד גְּדוֹלוֹת, וְאוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁהֵם מַזְהִירוֹת כְּכָל אַבְנֵי גָבִישׁ (ברד) הוּא מְדַמֶּה אוֹתָם אֶל גָּבִישׁ, שֶׁהִיא אֶבֶן טוֹבָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״רָאמוֹת וְגָבִישׁ״ (איוב כח:יח). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות נד:): אֶלְגָּבִישׁ – שֶׁעָמְדוּ בָאֲוִיר עַל גַּב אִישׁ, וְזֶהוּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ (במדבר יב:ג), שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״ (שמות ט:לג) – אוֹתָם שֶׁהִתְחִילוּ לִירֵד לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ:
תִּפֹּלְנָה. עַל הַקִּיר:
פסוק יב
אַיֵּה הַטִּיחַ. כָּךְ כְּשֶׁתָּבֹא הָרָעָה, יֵאָמֵר לָכֶם: אַיֵּה הַשָּׁלוֹם שֶׁהִבְטַחְתֶּם?
פסוק יד
הַקִּיר. הִיא יְרוּשָׁלַיִם:
פסוק יח
הוֹי לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת. קוֹטְרָ״שׁ בְּלַעַ״ז. כְּמִין כְּסָתוֹת קְטַנּוֹת הָיוּ תּוֹפְרוֹת וְתוֹלוֹת לַנִּשְׁאָלִים אֲלֵיהֶם עַל אַצִּילֵי יְדֵיהֶם, וְקוֹסְמוֹת לָהֶם בְּאוֹתָן כְּסָתוֹת קֶסֶם שְׁקָרִים, וּלְמִי שֶׁהֵם חֲפֵצוֹת אוֹמְרוֹת קֶסֶם טוֹב, וּלְמִי שֶׁרוֹצוֹת אוֹמְרוֹת קֶסֶם רָע:
אַצִּילֵי. אֵיישִׁיל״שׁ בְּלַעַ״ז:
אַצִּילֵי יָדַי. כְּמוֹ ׳אַצִּילֵי יָדַיִם׳, כְּמוֹ ״תַּלְמֵי שָׂדָי״ (הושע י:ד):
וְעוֹשׂוֹת הַמִּסְפָּחוֹת. עַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים, אַף הֵם לִקְסֹם בָּהֶם; וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם, וּמִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְקָרַעְתִּי אֹתָם״ אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵן שֶׁל בֶּגֶד; וְיוֹנָתָן תִּרְגְּמוֹ: ״פַּת כּוּמְרִים״, וְכֵן תִּרְגֵּם ״בָּמוֹת טְלֻאוֹת״ (יחזקאל טז:טז): ״מְחַפְיָין פַּת כּוּמְרִים״:
הַמִּסְפָּחוֹת. כְּמוֹ ״סְפָחֵנִי נָא״ (שמואל א ב:לו), לִישָׁאגְמַנְ״ץ בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לוֹעֲזִים פְּלַטְרַאיִי״שׁ בְּלַעַ״ז:
לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת. בָּהֶן הֵן צָדוֹת הַנְּפָשׁוֹת לְגֵיהִנֹּם, שֶׁמַּחֲזִיקוֹת יְדֵי הָרְשָׁעִים (יחזקאל יג:כב) לִקְסֹם לָהֶם שָׁלוֹם, וּמְרַפּוֹת יְדֵי צַדִּיקִים לִקְסֹם לָהֶם רָעָה:
הַנְּפָשׁוֹת תְּצוֹדֵדְנָה וגו׳. תְּמִיהָּ הִיא:
וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה. לָכֶנָה – כְּמוֹ ׳לָכֶן׳, שֶׁאַתֶּנָה נוֹטְלוֹת שָׂכָר עַל כָּךְ וּמִתְפַּרְנְסוֹת בְּכָךְ:
פסוק יט
בְּשַׁעֲלֵי שְׂעוֹרִים. כְּמוֹ ״מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם״ (ישעיהו מ:יב), אוֹנְגְיָאלוֹנִיאָ״שׁ בְּלַעַ״ז, לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן מִדָּה:
וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם. אִיאַנְפִּיצָ״שׁ בְּלַעַ״ז, שֶׁאַתֶּן נוֹטְלוֹת בִּשְׂכַרְכֶן:
לְהָמִית נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תְמוּתֶנָה. כְּלוֹמַר, לֵאמֹר עַל נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תְמוּתֶנָה: אֵלּוּ יָמוּתוּ, וְלֵאמַר עַל אֲשֶׁר לֹא תִחְיֶינָה: יִחְיוּ; כִּי קְסָמֵיכֶם שֶׁקֶר, וְעַמִּי מְקַבְּלִים אֶת קִסְמֵי כָזָב שֶׁלָּכֶם:
פסוק כ
לְפֹרְחוֹת. לִהְיוֹת פּוֹרְחוֹת עַל יְדֵיכֶן לְגֵיהִנֹּם:
וְשִׁלַּחְתִּי אֶת הַנְּפָשׁוֹת. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וַאֲשֵׁזִיב יָת נַפְשָׁתָא דְּאַתּוּן מְחַרְשָׁן יָת נַפְשֵׁיהֶן לַאֲבָדוּתָהּ״:
אֶת נְפָשִׁים. אֶת אֲנָשִׁים, לִהְיוֹת הַנְּפָשׁוֹת פּוֹרְחוֹת:
פסוק כב
יַעַן הַכְאוֹת לֵב צַדִּיק שֶׁקֶר. כְּשֶׁאַתֶּן קוֹסְמוֹת לוֹ רָעָה, הוּא מִצְטַעֵר וְלִבּוֹ נִכְאֶה: