רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יב · פסוק יג
וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו. מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרִיחוֹ, וְיָצָא דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה (פסיקתא רבתי כו); מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵבִיא צְבִי אֶחָד לִפְנֵי חֵיל כַּשְׂדִּים, וְהָלַךְ לִפְנֵיהֶם עַל גַּג הַמְּעָרָה וְהֵם רוֹדְפִים אוֹתוֹ, וּכְשֶׁיָּצָא צִדְקִיָּהוּ מִן הַמְּעָרָה בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ רָאוּהוּ יוֹצֵא וּתְפָשׂוּהוּ (ראה רש״י מלכים ב כה:ד; ירמיה לט:ד):
וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה. כִּי בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים וְעִוֵּר אֶת עֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאוֹ לְבָבֶל, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כה:ה-ז) וּבְיִרְמְיָה (לט:ה-ז):