רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק י · פסוק ב
בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל. בֵּין הָאוֹפַנִּים. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר… וַיֹּאמֶר אֵינוֹ אֶלָּא לִדְרֹשׁ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְגַבְרִיאֵל, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִן הַכְּרוּב לְתִתָּם לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַנְּנוּ הַגֶּחָלִים וְתֵקַל הַגְּזֵרָה (איכה רבה א:מא); וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים:
וּזְרֹק עַל הָעִיר. לֹא זְרָקָם מִיָּד, וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלָם לְבוּשׁ הַבַּדִּים לֹא הִשְׁלִיכָם עַד לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים לְקַבָּלָתוֹ, שֶׁנִּתְעַמְּמוּ הַגֶּחָלִים בְּיָדוֹ כָּל שֵׁשׁ שָׁנִים. וְתֵדַע, שֶׁהֲרֵי נְבוּאָה זוֹ בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית נֶאֶמְרָה (יחזקאל ח:א), וְהָעִיר חָרְבָה בִּשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה (מלכים ב כה:ב, ח):