רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ד · פסוק יד
אֲהָהּ. לְשׁוֹן אֲנָחָה:
נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה. לֹא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם וּבָאתִי לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה:
נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי. בָּשָׂר מְסֻכֶּנֶת, שֶׁדּוֹמֶה לִנְבֵלָה וּטְרֵפָה:
בְּשַׂר פִּגּוּל. בְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר נְבֵלָה וּטְרֵפָה מַמָּשׁ, דְּאִם כֵּן – מַאי רְבוּתֵיהּ?! (חולין לז:):