רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ג · פסוק כ
וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו. כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה דְּבָרָיו בְּהַצְנֵעַ וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּצַדִּיק, אֲנִי נוֹתֵן עֲבֵירָה מְפֻרְסֶמֶת לְפָנָיו כְּדֵי לְגַלּוֹת מַעֲשָׂיו, וּכְשֶׁאָבִיא רָעָה עָלָיו לֹא יְהַרְהֲרוּ אַחֲרַי:
וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקוֹתָו. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (קדושין מ:) בְּתוֹהֵא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הַצְּדָקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה: