רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ג · פסוק ט
כְּשָׁמִיר. מִין תּוֹלַעַת הוּא, שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ עַל הָאֶבֶן וְהִיא נִבְקַעַת כְּנֶגְדּוֹ (ירושלמי סוטה ט:יג). (הגה: לָשׁוֹן אַחֵר שָׁמִיר לְשׁוֹן סֶלַע חָזָק, וּבְתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי הוּא תַּרְגּוּם שֶׁל צוּר, וְכֵן תַּרְגּוּם ״מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ״ (דברים ח:טו) ״שָׁמִיר טְנָרָא״. וְיֵשׁ מַשְׁמָע שָׁמִיר הַבַּרְזֶל הֶחָזָק, כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא הַצּוּר הֶחָזָק שָׁמִיר, כְּמוֹ כֵן נִקְרָא הַבַּרְזֶל שָׁמִיר בִּשְׁבִיל חָזְקוֹ סא״א):