רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק כד
כְּקוֹל מַיִם רַבִּים. יָכוֹל קוֹל נָמוּךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּקוֹל שַׁדַּי, כְּקוֹל הַמְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים ״קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ, קוֹל ה׳ שֹׁבֵר אֲרָזִים״ (תהילים כט:ד-ה):
קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה. ״קָל מִלּוּלֵיהֶן כַּד מוֹדָן וּמְבָרְכִין קֳדָם רִבּוֹנֵיהוֹן כְּקָל מַשְׁרִיַּית מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא״ (תרגום יונתן):
בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. מִלְּהַשְׁמִיעַ קוֹל. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״בִּמְקוֹמֵיהוֹן מְשַׁתְּקָן גַּפֵּיהוֹן מִן קֳדָם דִּבּוּרָא״, דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם הַיּוֹצֵא מִמַּעַל לְרֹאשָׁן לְהַשְׁמִיעַ לַנְּבִיאִים שְׁלִיחוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם וְהוֹלֵךְ: ״וַיְהִי קוֹל וְגוֹמֵר״ (יחזקאל א:כה). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא, קדושים ו): בְּעָמְדָם מִלְּקַלֵּס, בִּשְׁבִיל צַדִּיקִים שֶׁיְּקַלְּסוּ תְּחִלָּה: