רש"י על יונה· רש״י
פרק ב · פסוק א
דָּג גָּדוֹל. זָכָר הָיָה וְהָיָה עוֹמֵד בְּרֶוַח וְלֹא נָתַן לֵב לְהִתְפַּלֵּל. רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדָּג וְהֵקִיאוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה עוּבָּרִים, וְהָיָה שָׁם בְּדוֹחַק וַיִּתְפַּלֵּל שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִמְּעֵי הַדָּגָה״. (וַיְמַן ה׳. אוֹתָן ט״ז יָמִים שֶׁחָסְרוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַמָּן, שֶׁלֹּא אָכְלוּ מ׳ שָׁנִים שְׁלֵימוֹת הַמָּן. זֶה לָקַח הַקָּבָּ״ה וּפִרְנֵס אֶת הַדָּג שֶׁלֹּא יְעוּכַּל יוֹנָה בְּמֵעָיו, וְגַם יוֹנָה אָכַל בְּתוֹכוֹ מִזֶּה הַמָּן. לָכֵן נֶאֱמַר וַיְמַן – אוֹתִיּוֹת י״ו מ״ן. וְכֵן וַיְמַ״ן קִיקָיוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל ד׳ עוֹמְרִים, לָכֵן נֶאֱמַר ד׳ פְּעָמִים וַיְמַן. וּבְלָשׁוֹן יָוָן נִקְרָא מָן קִיקָא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר קִי״ק יוֹ״ן. סוד מישרים):