רש"י על יואל· רש״י
פרק ב · פסוק כ
וְאֶת הַצְּפוֹנִי. יֵשׁ לְפוֹתְרוֹ עַל חֵיל הָאַרְבֶּה וְעָלָיו נוֹפֵל לְשׁוֹן הִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה. דָּבָר אַחֵר הָעָם הַבָּא מִצָּפוֹן מַלְכֵי אַשּׁוּר וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁצָּפוּן בִּלְבָבוֹ שֶׁל אָדָם:
הַקַּדְמוֹנִי. הַמִּזְרָחִי. וְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּיֵצֶר הָרָע דָּרְשׁוּ שְׁנֵי הַיָּמִים הַלָּלוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְכֵן פֵּרְשׁוּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׂם פָּנָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְהֶחֱרִיבָם. וּלְפִי הַתַּרְגּוּם שֶׁפֵּרְשׁוּ עַל חֵיל מֶלֶךְ אַשּׁוּר צָרִיךְ לוֹמַר פָּנָיו (אֶל) הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי מִקְצָת חֵילוֹ אֶשְׁלַח לְמִזְרָח וּמִקְצָתוֹ לְמַעֲרָב:
צַחֲנָתוֹ. בָּאְשׁוֹ יוֹרֶה עָלָיו שֶׁהוּא לְשׁוֹן זֹהַם וְטִנּוּף:
כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת. רָאָה שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּגְּדוֹלִים: