רש"י על יהושע· רש״י
פרק יט · פסוק יב
כִּסְלוֹת תָּבוֹר אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּסָלִים, פלנק"ש בְּלַעַז (צַלְעוֹת הַבְּהֵמָה), [כּמוֹ וַיִקְרָא ג'ד'] לֹא בְּגוֹבְהוֹ וְלֹא בְּשִׁפּוּלוֹ אֶלָּא בְּשִׁפּוּעוֹ וְסָמוּךְ לְאֶמְצָעוֹ קָרוֹב לְצַד אֲחוֹרַיִם, וּמִלְּצַד פָּנָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּסָלִים עוֹמְדוֹת בַּבְּהֵמָה, וּבְמָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר (להלן פסוק לד) אָזְנוֹת תָּבוֹר, סָמוּךְ לְרֹאשׁוֹ הוּא, בִּמְקוֹם הָאָזְנַיִם.