רש"י על חגי· רש״י
פרק ב · פסוק יב
בְּשַׂר קֹדֶשׁ. בְּשַׂר טֻמְאַת נְבֵלָה אוֹ שֶׁרֶץ.
וְאֶל הַנָּזִיד. תַּבְשִׁיל.
לֹא יִטְמָא. נֶחְלְקוּ בָּהּ רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר: אִישְׁתַּבֵּישׁ כָּהֲנֵי, דְּבָעֵי מִנַּיְיהוּ רְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ, וְאָמְרוּ לוֹ טָהוֹר. וְחַד אָמַר: לָא אִישְׁתַּבֵּישׁ כָּהֲנֵי, חֲמִישִׁי בְּקֹדֶשׁ בְּעֵי מִינַּיְיהוּ.
וְנָגַע בִּכְנָפוֹ. לֹא נָגַע בַּשֶּׁרֶץ עַצְמוֹ, אֶלָּא בַּבֶּגֶד שֶׁהוּא רִאשׁוֹן.
הֲיִקְדָּשׁ. הֲיִסְתְּאַב.