רש"י על חבקוק· רש״י
פרק ב · פסוק ט
הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ. אוֹנֵס מָמוֹן שֶׁהוּא רַע לוֹ וּלְבֵיתוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת.
לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ. כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל (דניאל ד:כז) ״הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דַּאֲנָא בְּנֵיתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בְּתְקוֹף חִסְנִי וְגוֹמֵר״. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצָא דָּבָר זֶה מִפִּיו, נִטְרַד מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא״ בְּעִנְיָן זֶה.