רש"י על חבקוק· רש״י
פרק ב · פסוק א
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה. עָג עוּגָה חֲבַקּוּק וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר: לֹא אָזוּז מִכָּאן עַד שֶׁאֶשְׁמַע מַה יְּדַבֵּר בִּי עַל שְׁאֵלָתִי זֹאת לָמָּה הוּא מַבִּיט וְרוֹאֶה בְּהַצְלָחָתוֹ שֶׁל רָשָׁע.
וּמָה אָשִׁיב. אֶל הַבָּאִים לְהִתְוַכֵּחַ לְפָנַי.
עַל תּוֹכַחְתִּי. שֶׁהֵם מוֹכִיחִים אוֹתִי בְּפָנַי שֶׁיֵּשׁ לְהַרְהֵר עַל מִדַּת הַדִּין. תּוֹכַחַת – מונאיפרובמנ״ט בְּלַעַ״ז.