אור ברסלב

רש"י על חבקוק· רש״י

פרק א

פסוק א

הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה. ״מַטַּל נְבוּאֲתָא״, מַה שֶּׁנָּשָׂא וְקִבֵּל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

פסוק ב

עַד אָנָה ה׳. צוֹפֶה הָיָה בְּרוּח הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד נְבוּכַדְנֶצַּר לִמְלֹךְ בַּכִּפָּה וְלִהְיוֹת מֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּאָתוֹ ״כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים וְגוֹ׳״, וְעַל זֹאת הָיָה מִתְאוֹנֵן וּמִתְפַּלֵּל.

אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס. אַזְכִּיר לְפָנֶיךָ חָמָס הֶעָשׂוּי לִי וְאֵינְךָ מוֹשִׁיעַ.

פסוק ג

אָוֶן. בִּזָּה וְחָמָס.

וְעָמָל תַּבִּיט. עָמָל זֶה אַתָּה מַבִּיט וְאֵינְךָ עוֹזֵר.

וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא. וְזֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הַנּוֹשֵׂא רִיב וּמָדוֹן הֹוֶה וּמִתְקַיֵּם וּמַצְלִיחַ.

וַיְהִי. וְיִתְקַיֵּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא, כֵּן תַּרְגּוּם יוֹנָתָן.

פסוק ד

עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה. עַל זֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹאִין הַצְלָחָתוֹ שֶׁלּוֹ, תָּפִיג וְתַעֲבֹר תּוֹרָה מֵהֶם, וְיִשְׁמְעוּ לוֹ וְיִשְׁתַּחֲווּ לַצּוּרָה בְּבִקְעַת דּוּרָא.

וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט. הַדָּת לַאֲמִתּוֹ.

מַכְתִּיר. סוֹבֵב, כְּמוֹ (תהילים כב:יג) ״אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי״.

פסוק ה

לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר. זֹאת לָכֶם אֲשֶׁר אֲנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים, הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיָה כְּדַאי לְהִבָּרְאוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כג:יג) ״זֶה הָעָם לֹא הָיָה״. הֵם אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל מִתְחָרֵט עַל בְּרִיאָתָם, וְעַתָּה יָקוּם וְיִהְיֶה מַר וְנִמְהָר לָרוּץ וְלָלֶכֶת לְמֶרְחֲבֵי אַרְצוֹת כָּל הַגּוֹיִם.

פסוק ז

מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. מִמֶּנּוּ שׁוֹפְטִים, מִמֶּנּוּ מְלָכִים הַמְּטִילִין מַשָּׂא וְאֵימָה עַל הַכֹּל. מִשְׁפָּטִים – יושטיצי״א בְּלַעַ״ז.

פסוק ח

וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. רַבּוּ פָּרָשָׁיו.

פסוק ט

לְחָמָס יָבוֹא. לִשְׁלֹל וְלָבֹז.

מְגַמַּת פְּנֵיהֶם. לְשׁוֹן ״הַגְמִיאִינִי נָא״ (בראשית כד:יז), ״יְגַמֶּא אָרֶץ״ (איוב לט:כד). רָץ בִּמְרוּצָה לְשָׁעָה קַלָּה כִּבְרַת אֶרֶץ, כְּאִלּוּ גָּמָא וְשָׁתָה הָאָרֶץ שֶׁלְּפָנָיו. וְאַף כָּאן ״מְגַמַּת פְּנֵיהֶם״, גְּמִיאַת שְׁאִיפַת פְּנֵיהֶם דּוֹמֶה לְרוּחַ הַקָּדִים עַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.

פסוק י

וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס. מִתְלוֹצֵץ בָּהֶם, וְכָל לְשׁוֹן ׳קַלָּסָה׳ לְשׁוֹן ׳דִּבּוּר׳ הַנִּדְבָּרִים בּוֹ, יֵשׁ לְטוֹב יֵשׁ לְרַע, פרלרי״ץ בְּלַעַ״ז.

מִשְׂחָק. כְּמוֹ ׳שְׂחוֹק׳, כְּמוֹ ׳מִשְׁמָר׳, ׳מִסְתָּר׳.

לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק. אִם אוֹיְבוֹ בְּמִבְצָר חָזָק, יִשְׂחַק לוֹ.

וַיִּצְבֹּר עָפָר. עָלָיו בְּרֹב חֵילוֹתָיו. כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא מַשָּׂא עָפָר, וַהֲרֵי הִיא לִפְנֵי הַחוֹמָה תֵּל גָּבוֹהַּ וְנִלְחָמִים בָּהּ עַל הָעִיר, וְהִיא שְׁפִיכַת סוֹלְלָה, כִּי כְֻּלָּן מְתֻרְגָּמוֹת ״וַיִּצְבֹּר עֲלָהּ מְלֵיתָא״, וְאַף הִיא לְשׁוֹן ׳מִלּוּא׳ שֶׁהָיָה בְּעִיר דָּוִד. הוּא תֵּל גָּבוֹהַּ וְנִלְחָמִים בָּהּ, שֶׁעַל רֹאשָׁהּ מִגְדָּל בָּנוּי וְשִׁפּוּעוֹ מְשַׁפֵּעַ לַצְּדָדִין, וּסְבִיבוֹת מַרְגְּלוֹתָיו חוֹמָה נְמוּכָה לְהַחֲזִיק הֶעָפָר מִלִּפֹּל.

פסוק יא

אָז חָלַף רוּחַ. אָז בִּרְאוֹתוֹ דַּרְכּוֹ צָלְחָה, רוּחַ חוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת עָלָיו, רוּחַ אַשְׁמָה. וּמַהוּ הָרוּחַ? זֶה כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ – הַכֹּחַ הַזֶּה הוּא נוֹתֵן לֵאלֹהוֹ, וְאָמַר: אֱלֹהַי עָשָׂה לִי כָּל הַחַיִל הַזֶּה.

פסוק יב

אָמַר הַנָּבִיא: וְאַתָּה לָמָּה תַחֲרִישׁ לְכָל זֹאת? הֲלֹא אַתָּה מִקֶּדֶם אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי וְכוּ׳. וְזֶה שֶׁכָּתוּב ״לֹא נָמוּת״ – אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים שֶׁבַּמִּקְרָא הוּא, שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְכֵן (מלאכי א:יג) ״וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ״, וְכֵן הַרְבֵּה הַמְפֹרָשִׁים בְּסִפְרֵי. וּלְפִי תִּיוּן הַסּוֹפְרִים זֶה, פֵּרוּשׁוֹ: הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהַי מִקֶּדֶם קְדוֹשִׁי? אַל תִּתְּנֵנִי לָמוּת בְּיָדוֹ.

ה׳ לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ. יָדַעְתִּי כִּי לֹא הֶעֱמַדְתּוֹ לָזֶה אֶלָּא לִשְׁפּוֹט אֶת הַמּוֹרְדִים בְּךָ, וּמִכָּל מָקוֹם כָּל זֶה לָמָּה יִתְקַיֵּם? הֲלֹא…

פסוק יג

טְהוֹר עֵינַיִם אַתָּה מֵרְאוֹת בְּרַע.

וְהַבִּיט. כְּמוֹ ׳וּלְהַבִּיט׳ אֶל עָמָל.

צַדִּיק מִמֶּנּוּ. שֶׁהוּא מְסַמֵּא אֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ.

פסוק יד

וַתַּעֲשֶׂה אָדָם. לִפְנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הֶפְקֵר כִּדְגֵי הַיָּם, שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצוּד צוֹדֶה מֵהֶם.

פסוק טו

כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה. כָּל הָאָדָם זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱלָה בְּחַכָּה שֶׁלּוֹ.

יְגֹרֵהוּ. לְשׁוֹן ״אָגְרָה בַקָּצִיר״ (משלי י:ה), ״נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת״ (יואל א:יז).

פסוק טז

יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ. לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא כּוֹבֶשֶׁת הַכֹּל לְפָנָיו.

בָּהֵמָּה. כְּמוֹ ׳בָּהֶם׳, בִּשְׁבִילָם.

בְּרִיאָה. שְׁמֵנָה.

פסוק יז

הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ. יֵשׁ תְּמִיהוֹת הַרְבֵּה הַמִּתְקַיֶּמֶת, כְּמוֹ ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״ דְּעֵלִי (שמואל א ב:כז), ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ (שם ב טו:כז), אַף כָּאן: הֲנִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעַל כֵּן הוּא מַצְלִיחַ כָּל שָׁעָה? שֶׁיָּרִיק חֶרְמוֹ עַל הַכֹּל וְלָצוּד צֵיד. יָרִיק – כְּמוֹ (תהלים לה:ג) ״הָרֵק חֲנִית״, ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו״ (בראשית יד:יד), מִזְדַּיֵּן בְּחֶרְמוֹ.

תוכן העניינים

רש"י על חבקוק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה