רש"י על זכריה· רש״י
פרק יא · פסוק ג
הָרוֹעִים. הַמְּלָכִים:
אַדַּרְתָּם. תִּפְאַרְתָּם׃
שַׁאֲגַת כְּפִירִים. יִבְכּוּ הַשָּׂרִים:
כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. שֶׁהוּא מְקוֹם הַכְּפִירִים וַאֲרָיוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ (יומא לט:), שֶׁעַל חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי נִתְנַבֵּא הַנָּבִיא, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבָּן הָיוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן. גָּעַר בָּהֶן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ: הֵיכָל הֵיכָל, עַד מָתַי אַתָּה מְבַעִית אֶת עַצְמְךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁסּוֹפְךָ לֵחָרֵב, וּכְבָר נִתְנַבֵּא עָלֶיךָ זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְגוֹ׳: