אור ברסלב
רש"י על זכריה פרק ט › פסוק טו

רש"י על זכריה· רש״י

פרק ט · פסוק טו

פסוק יד

וְאָכְלוּ. שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם:

וְכָבְשׁוּ. תַּחְתֶּיהָ אַבְנֵי קֶלַע, הֵם הַיְּוָנִים שֶׁהֵם מְלֻמְּדֵי קֶשֶׁת וְלִקְלֹעַ בָּאֶבֶן:

וְהָמוּ כְּמוֹ יָיִן. הֲמִיּוֹן בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁהוֹמִים שְׁתוּיֵי יָיִן:

וּמָלְאוּ. נַפְשׁוֹתָם כָּל טוֹב:

כַּמִּזְרָק. שֶׁמָּלֵא דָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:

כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ. שֶׁמְּנַסְּכִין שָׁם יַיִן וְהַיַּיִן צָף עָלָיו כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (סוכה מט:) לְשׁוֹן שְׂבִיעָה לְשׁוֹן שִׁכְרוּת:

תוכן העניינים

רש"י על זכריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה