רש"י על זכריה· רש״י
פרק ט · פסוק ז
וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו. שֶׁל עֵשָׂו אֵלּוּ בֵּית בִּימָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ זוֹרְקִים שָׁם דְּמֵי זִבְחֵיהֶם (מגילה ו.). וְיֵשׁ פּוֹתְרִין שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ דְּמֵי יִשְׂרָאֵל:
וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ. אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבַּגָּלוּת (מגילה כט.):
וְהָיָה כְּאַלּוּף בִּיהוּדָה. אֵלּוּ טַרְטִיָּאוֹת וְקַרְקְסִיָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁעֲתִידִים שָׂרֵי יְהוּדָה לְלַמֵּד בָּהֶם תּוֹרָה בָּרַבִּים:
וְהָיָה כְּאַלּוּף. לְשׁוֹן אִלּוּף וְלִמּוּד:
וְעֶקְרוֹן. תִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל:
כִּיבוּסִי. יְרוּשָׁלַיִם: