רש"י על זכריה· רש״י
פרק ט · פסוק א
בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר אֶלְעָאִי: זֶה מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא חַד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְרַךְ לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרִבִּי, עַד מָתַי אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי מִדַּמֶּשֶׂק, וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ חַדְרָךְ. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ? שֶׁעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לִהְיוֹת מַגַּעַת עַד דַּמֶּשֶׂק, וְאֵין מְנוּחָתוֹ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״ (תהלים קלב:יד). אָמַר לוֹ: וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם ״וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ״ (ירמיהו ל:יח)? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵין עֲתִידָה לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ. כָּךְ בְּרַיְתָא שְׁנוּיָה בְּסִפְרֵי (ספרי דברים א:א):
כִּי לַה׳ עֵין אָדָם. כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עוֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תִּרְאֶינָה (ישעיהו יז:ז), כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״נֵלְכָה עִמָּכֶם״ (זכריה ח:כג), וְנִסְפְּחוּ הֵם וְעָרֵיהֶם עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:
וְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. חֲשׁוּבִים לַה׳ עַל כָּל הָאֻמּוֹת הַקַּדְמוֹנִים. כְּיוֹצֵא בוֹ: ״וְשָׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה״ (מלכים א יא:א), וַהֲלֹא בַּת פַּרְעֹה בִּכְלָל הָיְתָה? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה בַּת פַּרְעֹה חֲבִיבָה לוֹ כְּנֶגֶד כֻּלָּם. אַף כָּאן, כָּל הָאֻמּוֹת יִהְיוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד כּוּלָם: