רש"י על זכריה· רש״י
פרק ו · פסוק יד
וְהָעֲטָרוֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וְגוֹ׳. מִקְרָא מְסֹרָס הוּא, וְהָעֲטָרוֹת תִּהְיֶינָה בְּהֵיכַל ה׳ לְזִכָּרוֹן טוֹב לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב. וְאוֹתָן עֲטָרוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בַּחֲלוֹנוֹת בְּגֹבַהּ הַהֵיכָל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מידות ג,ח):
חֵלֶם. הוּא חֶלְדָּי (זכריה ו:י):