רש"י על זכריה· רש״י
פרק ו · פסוק יב
צֶמַח שְׁמוֹ. הוּא זְרֻבָּבֶל הָאָמוּר לְמַעְלָה ״הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח״ (זכריה ג:ח), וְעַל שֵׁם שֶׁצָּמְחָה גְּדֻלָּתוֹ מְעַט מְעַט. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים אוֹתוֹ (תנחומא קרח יב) בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה מְדַבֵּר בְּבַיִת שֵׁנִי:
וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח. מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה: