רש"י על זכריה· רש״י
פרק ו · פסוק ו
אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים יוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן. לְהַרְכִּיב אֶת מָדַי. וְעַל הָאֲדוּמִים לֹא כָּתַב יוֹצְאִים, שֶׁכְּבָר כָּלְתָה לָהּ מֶמְשֶׁלֶת בָּבֶל:
וְהַלְּבָנִים יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם. לְהַרְכִּיב אֶת פָּרַס, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בַּצָּפוֹן, וּמָשְׁלוּ עַל בָּבֶל:
וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן. לְהַרְכִּיב אֶת יָוָן וְיִטְּלוּ הַמְּלוּכָה מִיַּד פָּרַס. וּבְפִתְרוֹנוֹ לְרַב סְעַדְיָה בְּדָנִיֵּאל רָאִיתִי מֶלֶךְ הַנֶּגֶב הוּא מֶלֶךְ יָוָן (דניאל יא:ה):