רש"י על זכריה· רש״י
פרק ה · פסוק יא
וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָׁם. וְהוּכַן הַבַּיִת וְהֻנְּחָה הָאֵיפָה עִם הָרְשָׁעִים שֶׁבְּתוֹכָהּ:
שָׁם. בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת:
עַל מְכוּנָתָהּ. עַל קְבִיעוּתָהּ וְעַל בְּסִיסָהּ. כָּאן רָמַז לוֹ, שֶׁבַּעֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּדְדוּ בִּסְאַת עֲבֵרוֹת וָרֶשַׁע, לָקוּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה. וּבָאוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת שֶׁמָּלְכוּ כְּאַחַת, הֵם בָּבֶל וְכַשְׂדִים, חֵיל נְבוּכַדְנֶצַּר, וְהִגְלוּם לְבָבֶל; וְשָׁם עָמְדוּ קְבוּעִים עַל מְכוֹן בָּסִיס הַהֻקְבַּע לָהֶם, וְהוּא לְפִי מְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה עַד עַתָּה (ירמיה כט:י), שֶׁחָזְרוּ. וְנוֹטֶה פֵּרוּשׁ זֶה אַחַר יוֹנָתָן בְּמִקְצָת. וְכַמָּה דְּרָכִים פּוֹתְרִים בָּהּ, וְלֹא נִתְיַשְּׁבוּ לִי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ וְלָמְדוּ מִכָּאן, שֶׁנִּמְסַר לָהֶם יֵצֶר הָרַע לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְשַׁדְיוּהּ לְדוּדָא דְּאַבְרָא וְחַפְיוּהוּ בְּאַבְרָא מִשּׁוּם דְּשָׁאִיב קָלֵיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין סד.) וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא סט:). וְשֶׁפָּתַרְתִּי מַלְכוּת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּכֶפֶל שְׁתֵּי אֻמּוֹת – רָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ תִּילִּים, שֶׁאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁשִּׁעְבְּדוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כְּפוּלוֹת הָיוּ: בָּבֶל וְכַשְׂדִים, מָדַי וּפָרַס, אַנְטִיוֹכוּס וּמוֹקְדוֹן, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. וְעַל כָּכָה יִסֵּד הַקָּלִירִי: רְבִיעִית הִיא שְׁמִינִית, עַל אֱדוֹם: