רש"י על זכריה· רש״י
פרק ה · פסוק ח
וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה. הָאִשָּׁה זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּתוֹךְ הָאֵיפָ,ה הִיא מִדַּת דֶּרֶךְ הָרִשְׁעָה אֲשֶׁר יִנְהֲגוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, וְהִנֵּה עַתָּה נְתוּנִים בְּתוֹכָהּ לִלְקוֹת בְּתוֹךְ הַסְּאָה עַצְמָהּ שֶׁמָּדְדוּ בָּהּ, מִדָּה בְּמִדָּה:
וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ. עַד עַתָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת, וְהוּא הִשְׁלִיכָהּ וְחָבְטָהּ לְתוֹכָהּ, רֶמֶז לְיִסּוּרִים וְלָעֳנָשִׁים:
וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ. לְשַׁקְּעָהּ, לְמַעַן לֹא יִגְדְּלוּ עוֹד, וְלֹא יִשָּׁמַע קוֹלָן לְשַׁדֵּד עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים: