רש"י על זכריה· רש״י
פרק ה · פסוק ו
וָאֹמַר מַה הִיא. הַיּוֹצֵאת שֶׁתֹּאמַר אֵלַי לִרְאוֹת:
וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה. שֶׁתֵּרָאֶה יוֹצֵאת כְּמִין אֵיפָה שֶׁמּוֹדְדִין בָּהּ:
וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ. וּלְאַחַר שֶׁרְאִיתִיהָ אָמַר: זֹאת הִיא מִדָּה שֶׁלָּקוּ בָּהּ אוֹתָם שֶׁעֵינֵיהֶם בְּכָל הָאָרֶץ לִגְזֹל וְלַעֲשֹׁק, ״לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל״ (עמוס ח:ה), וְנִמְדַּד לָהֶם סְאָה בִּסְאָה: