רש"י על הושע· רש״י
פרק יא · פסוק ט
לֹא אָשׁוּב. מִדִּבְרֵי הַטּוֹב אֲשֶׁר אָמַרְתִּי (ויקרא כו:מד) ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים״ לִהְיוֹת מַשְׁחִית אֶת אֶפְרָיִם:
כִּי אֵל אָנֹכִי. הַמְקַיֵּם דְּבַר טוֹבָתִי, וְאֵין מִדָּתִי לְהִנָּחֵם עַל הַטּוֹב:
בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר. אַחֶרֶת, כְּבָר הִבְטַחְתִּי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתִי בְּקִרְבְּךָ בִּירוּשָׁלַיִם, וְלֹא אַשְׁרֶה אוֹתָהּ עוֹד עַל עִיר אַחֶרֶת. וְיֵשׁ מְפָרֵשׁ בְּעִיר לְשׁוֹן ׳שִׂנְאָה׳, כְּמוֹ (שמואל א כח:טז) ״וַיְהִי עָרֶךָ״: