רש"י על הושע· רש״י
פרק יא · פסוק ו
וְחָלָה חֶרֶב. וְתָנוּחַ חֶרֶב בְּעָרָיו:
וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה. וְכִלְּתָה גִבּוֹרָיו וְתֹאכְלֵם:
מִמּוֹעֲצוֹתֵיהֶם. נָקוּד שְׁנֵי טְעָמִים, בּוֹ הַטִּפְּחָא בּוֹ הַסִּלּוּק, לְפִי שֶׁהוּא דִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכֵן ״לְהֵחַלּוֹ״ דְּ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו״ (ויקרא כא:ד), וְכֵן ״לְדֹרֹתֵיכֶם״ דְּ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ״ (שמות ל:לא):