רש"י על הושע· רש״י
פרק ז · פסוק י
וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. ״וּמְאַךְ יְקָרָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִינוּן חֲזָן״, לְשׁוֹן ׳עֹנִי׳. וְאֵין וְעָנָה זֶה לְשׁוֹן עָתִיד אֶלָּא לְשׁוֹן עָבָר, כְּמוֹ ״וְקָרָא זֶה אֶל זֶה״ (ישעיה ו:ג) שֶׁמָּעְתִּי שֶׁקָּרָא זֶה אֶל זֶה, וּכְמוֹ ״וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים״ (בראשית לז:ג). וְאַף זֶה לְשׁוֹן עָבָר: כְּבָר נִמְעֲטוּ וְנִשְׁפְּלוּ, וּבְכָל זֹאת לֹא שָׁבוּ אֶל ה׳: