רש"י על הושע· רש״י
פרק ז · פסוק טז
יָשׁוּבוּ לֹא עָל שָׁבוּ לְמִצְרַיִם וְלֹא לְהוֹעִיל לָהֶם, לְכָךְ נָקוּד עָל בְּקָמַץ, כְּמוֹ (שמואל ב כג:א) ״נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל״, שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עִלּוּי׳ וְאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו:
הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. כְּשֶׁרוֹצֶה לִירוֹת בּוֹ חֵץ לַצָּפוֹן הוּא יוֹרֶה לַדָּרוֹם:
יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ (ירמיהו מג:ד) וְכָל הַחַיָּלִים שֶׁשָּׁבוּ לְמִצְרַיִם:
מִזַּעַם לְשׁוֹנָם. לָשׁוֹן קָשָׁה שֶׁהֵשִׁיבוּ לְיִרְמְיָה (ירמיה מד:טז):
זוֹ לַעְגָּם. אֲשֶׁר יַלְעִיגוּ לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לָמָּה שַׁבְתֶּם אֶצְלֵנוּ כְּדֵי לְהָבִיא עָלֵינוּ פֻּרְעָנִיּוֹת, וַהֲלֹא כָּתוּב לָכֶם ״לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד״ (שמות יד:יג):