רש"י על הושע· רש״י
פרק ז · פסוק ד
בּוֹעֵרָה מֵאֹפֶה. שֶׁהֻסְּקָה מִיַּד הַנַּחְתּוֹם, כֵּן יִצְרָם בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם:
יִשְׁבּוֹת מֵעִיר. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם מַה שֶׁתִּרְגֵּם, וְאֵינִי יָכוֹל לְיַשֵּׁב בּוֹ לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, יִשְׁבּוֹת יִצְרָם הָרָע שֶׁהָיָה מֵעִירָם:
מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. מִשֶּׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ אֶת הָרָעָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, הוּא שׁוֹבֵת וְיָשֵׁן עַד הַבֹּקֶר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָאוֹפֶה שׁוֹבֵת מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד שֶׁהֶחְמִיצָה שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱפוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ב:א): ״הוֹי חוֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ״: