רש"י על הושע· רש״י
פרק ה · פסוק ב
וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ. מֶשֶׁךְ שְׁטִיּוּת הֶעְמִיקוּ. אֲנִי אָמַרְתִּי כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לָרֶגֶל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְהֵם גָּזְרוּ כָּל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל יֵהָרֵג, הֲרֵי שֶׁהֶעְמִיקוּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְשַׁחֲטָה לְשׁוֹן ״זָהָב שָׁחוּט״ (מלכים א י:טז), נִמְשָׁךְ וְנִטְוֶה. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שְׁחִיטַת זְבָחִים לַעֲבוֹדָה זָרָה:
וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם. וְאַף אֲנִי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין, אָכִין מוּסָר לְכֻלָּן: