רש"י על הושע· רש״י
פרק א · פסוק ד
קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל. ״קְרֵי שׁוּמְהוֹן מְבַדְּרַיָּא״ (תרגום יונתן), הִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶן שֶׁיִּגְלוּ וְיִהְיוּ זְרוּעִין בָּאֲרָצוֹת:
אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל. כְּתַרְגּוּמוֹ, אֶת דְּמֵי בֵּית אַחְאָב שֶׁהָרַג יֵהוּא בְּיִזְרְעֶאל (מלכים ב ט:כא-כז; י:א-יא), עַל שֶׁעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל וְהָלְכוּ הוּא וּבָנָיו אַחֲרֵי כֵן וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרה לְכָךְ אֲנִי חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם דְּמֵי בֵּית אַחְאָב כְּדָם נָקִי.
עַל בֵּית יֵהוּא. יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מִבְּנֵי יֵהוּא הָיָה (מלכים ב טו:י) וּזְכַרְיָה בְּנוֹ נֶהֱרַג: