רש"י על דניאל· רש״י
פרק יא · פסוק ד
וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ. וּכְשֶׁיִּתְחַזֵּק הַרְבֵּה וְיַעֲמֹד עַל חֶזְקָתוֹ, תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ, שֶׁיָּמוּת:
וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁחָלַק מַלְכוּתוֹ לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, הֵם אַרְבָּעָה רָאשֵׁי נָמֵר שֶׁרָאָה דָנִיֵּאל ״וַאֲרוּ חֵיוָא אָחֳרִי כִּנְמַר״ (דניאל ז:ו) ״וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא״, הִמְשִׁיל זֶה בַּמִּזְרָח וְזֶה בַּמַּעֲרָב זֶה בַּצָּפוֹן וְזֶה בַּדָּרוֹם. וְכֵן בַּחִזָּיוֹן הָרִאשׁוֹן ״וַתַּעֲלֶינָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ״ (דניאל ח:ח) בְּקַרְנוֹ שֶׁל צְפִיר הַשָּׂעִיר:
וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ. וְלֹא תָבֹא הַמֶּמְשָׁלָה לְבָנָיו, אֶלָּא לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אַחֲרִיתוֹ אֵינוֹ נוֹפֵל אֶלָּא עַל לְשׁוֹן בָּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עמוס ד:ב) ״וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת וְאַחֲרִיתְכֶם בְּסִירוֹת דּוּגָה״, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבְנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן בְּדוּגִית צַיָּדִין״:
וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל. וְלֹא תְהֵא מַלְכוּת שֶׁל אֵלּוּ חֲזָקָה כְּמוֹ שֶׁל אֲלֶכְסַנְדְּרוֹס:
כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ. לְחַלֵּק לְאַרְבַּע רָאשִׁים הַלָּלוּ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה: