רש"י על דניאל· רש״י
פרק ח · פסוק יג
אֶחָד קָדוֹשׁ. אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים:
וַיֹּאמֶר. אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ:
לַפַּלְמוֹנִי. הֲרֵי תֵּיבָה זוֹ כִּשְׁתַּיִם: לִפְלוֹנִי אַלְמוֹנִי. וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (שמואל א כא:ג): ״כְּסִי וְטָמִיר״, כְּמוֹ ״כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר״ (דברים יז:ח). אַלְמוֹנִי, אַלְמוֹן מִבְּלִי שֵׁם, שֶׁלֹּא פֵּירַשׁ לוֹ מַהוּ וּמַה שְּׁמוֹ:
לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר. לַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר וְגוֹזֵר גְּזֵרוֹת, וְצָבָא הַמּוֹעֵד תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפֶשַׁע:
עַד מָתַי הֶחָזוֹן. הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַתָּמִיד לִהְיוֹת מְסֻלָּק וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם יִהְיֶה נָתוּן תַּחְתָּיו. פֶּשַׁע שֹׁמֵם עֲבוֹדָה זָרָה מֵעוֹבְדֵי כוֹכָבִים שֶׁהִיא כְּאֶבֶן דּוֹמֵם, וְכֵן הִיא קְרוּיָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם, וְאוֹמֵר (דניאל יב:יא) ״מֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם״:
שׁוֹמֵם. לְשׁוֹן אִלֵּם וּמְשֻׁתָּק, כְּמוֹ ״אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא״ (דניאל ד:טז), ״וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם״ (יחזקאל ג:טו) כְּמוֹ אִלֵּם:
תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס. לָתֵת אֶת מְכוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר הִפִּיל לָאָרֶץ מִרְמָס לְרַגְלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ״וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים״ (דניאל ח:י):
וְקֹדֶשׁ וְצָבָא. וָ״ו יְתֵרָה, וְהַרְבֵּה כָּאֵלֶּה בַּמִּקְרָא: ״נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס״ (תהילים עו:ז), וְאַף בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם יֵשׁ מְדַבְּרִים כֵּן: